שאלה לרב לייטמן

תלמיד שואל את הרב: "למה צריך להתחבר עם הזולת ומה יצא לי מזה"?

הרב לוקח נשימה, כאילו סופג את שאלת תלמידו לתוכו, מגרד באיטיות את מצחו, מעביר יד על זקנו הלבן, המסודר בקפדנות, עוברת דקה , התלמיד מתחיל להתנועע בכיסאו ועיניו נשואות לרבו.

הרב משיב: " אתה יודע מה יקרה לנו אם לא נתחבר? אנחנו נתפרק, תראה את האנושות מפורקת לגמרי, מצב הגירושין, הדכאונות, הגזענות, שנאת אחים, אנשים מחזיקים את עצמם עם סמים. שכחת לגמרי שללא חיבור לא ישאר כאן כלום ובלי שנרצה אנחנו כבר מקושרים כמקשה אחת, אנחנו לגמרי תלויים זה בזה כמו חוליות  בשרשרת.

מאיפה אתה חושב שמגיע אליך הפרי שאתה אוכל, הירק, מהחקלאי נכון? אז אתה תלוי בו, יופי!, איך אתה חושב שמתאפשר לך לגור בדירה כל כך יפה? הבנק מימן לך, נכון? … מי יצר עבורך את בגדיך היפים והנוחים ? תפרו לך אותם, נכון? … בעצם אתה תלוי בכולם, אתה זקוק לכולם, אבל רוצה לחסל את כולם, כי זה בלתי נסבל מטבענו האגואיסטי להבין שגם הם תלויים בך, היצר רוצה לנצל ולזרוק … הכל לתועלת אישית, ומה לעשות שאנחנו חוליות בשרשרת, תלויים זה בזה וחיים זה מזה. אנחנו מחוייבים להתחבר, ובשביל להבין זאת, מסרו לנו המקובלים הגדולים, עיצות לחשיבות הקשרים והיחסים, להפוך אותם לטובים בינינו, לקרב לבבות, כי קודם אתה מרוויח מזה וגם כולנו מרוויחים מזה.

אתה שואל למה זה טוב להתחבר? כי אי אפשר לבד, כמו שכתוב "אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים" , ידוע שמבראשית היינו אחד, ואז כפרנו, שכחנו, נפרדנו, שנאנו, אבל רחמים כאן לא יועילו, בסוף נתחבר בעל כורחנו כי הטבע ידחוף אותנו להבין שכוחנו נמצא באחר ולא בעצמנו, זוהי ההצלה שלנו מעצמנו …

זה כמו במשל של חברים ששטים בסירה, ופתאום האחד עושה חור מתחתיו, והחברים המבוהלים מסבירים לו שהוא עושה חור בסירה וכולם יטבעו גם אם החור נמצא מתחתיו.

זכינו שסידרו לנו המקובלים סדרים ודרכים שנוכל להגיע לחיבור, שהחיבור לא יהיה דווקא בעיתות של משבר או חס ושלום מלחמות שנקרא "דרך בעיתו", אלא יש דרכים זריזות וקלות יותר להתחבר, שנקראות "דרך אחישנה" וזה קורה בקבוצת חברים בעזרה וערבות הדדית.

החיבור זו התשובה היחידה לכל השאלות ופתרון לכל הבעיות בעולמנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *